משנת ארץ ישראל על משנה עדיות ח׳:ו׳

6 אמר רבי אליעזר שמעתי שיהו – לשון כי"ק מלמדת על הלכה לעתיד, פירוש זה בעייתי כפי שנראה להלן. בונים בהיכל עושין קלעים להיכל – בזמן בניית המקדש אין להפסיק את העבודה אלא להכין יריעות בד, מעין וילונות, שיחצצו בין העובדים ועבודת הבניין, לבין הקרבת הקורבנות. נמצאנו למדים שרבי אליעזר מדבר במצב של שיפוצים, וצורך בתיקונים, אבל אין להפסיק את עבודת התמיד, או עבודות אחרות, גם בזמן השיפוץ. וקלעים לעזרות – כך גם עושים קלעים לעזרות. בעזרת כהנים נמצא המזבח עצמו ובזמן השיפוץ ממשיכים בעבודת הקורבנות, בתוך תחום המגודר בקלעים. אלא שבהיכל בונים מבחוץ – הקלעים מבדילים בין העבודה בפנים, לבין הבנייה הנעשית בחוץ. ובעזרות בונים מבפנים מגדרים את השטח הטעון שיפוץ, ובתוך השטח התחום בונים. לכאורה קשה למה מדבר רבי אליעזר על שיפוץ עתידי. בימיו המקדש חרב, וכל שצריך הוא לבנות את המקדש ואז לחדש את העבודה. ואכן בעדי נוסח טובים אחרים: 'כשהיו' מל, מפ, מנ ועוד. כלומר מדובר על השיפוץ שנעשה בימי הורדוס או בימי נרון ואגריפס השני, וביצעו אותם מבלי להפסיק את השימוש היום יומי בהיכל. אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית – גם אם בית המקדש איננו בנוי. מותר להקריב קורבנות, כנראה ליד הבניין הנבנה. ואוכלין קדשי קדשין אף על פי שאין קלעים – מותר לאכול את הקרבנות לפי הסדרי האכילה האמורים במסכתות זבחים ומנחות. קדשים קלים ומעשר שני – שדינם להיאכל בכל העיר. אף על פי שאין חומה - העיר פרוצה. המשמעות המעשית היא שניתן צריך להעלות מעשר שני לירושלים ולאכלו בטהרה בזמן הזה גם בעת החורבן. שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא – על המשכן שוכנת קדושה עצמית שאיננה תלויה בבניין. לפי ניסוח זה מותר לזבוח במקדש החרב, וזה חידוש מהפכני. סביר יותר שדברי רבי יהושע הם תגובה לרבי אליעזר. אין צורך בקלעים, ואפשר לקיים את חיי היום יום במקדש, לנהוג בקדושה במקדש בזמן שיפוצים.

7 במקבילה בתוספתא: "אמר ר' יהושע, שמעתי ששוחטין ואף על פי שאין פתחים. ואוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שיני אף על פי שאין חומה. שהקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא" תוספתא, פ"ג ה"ג אם כן המחלוקת היא האם בזמן שיפוץ יש להקים מעין מקדש מקלעים, או לבנות ללא הקירות שנהרסו בשעת השיפוץ.

8 קרוב לוודאי ששני התנאים מדברים בעת השיפוץ. אם כי ניתן להעמיד את דברי רבי אליעזר בשעת השיפוץ, ואת דברי רבי יהושע בזמן הזה, כאשר המקדש חרב, אך עדיין בתחום ריבונות יהודית, ואף שטרם החל מבצע שיפוץ ושיקום המקדש.

9 הלכה זו הובילה מספר חוקרים לפרש שבימי מרד בר כוכבא כאשר שלטו צבאות המורדים בהנהגת בר כוכבא בירושלים, חודש הפולחן ללא בניין. להנחה זו אין בסיס. רבי אליעזר ורבי יהושע נפטרו לפני המרד השני מרד בר כוכבא- בן כוזיבא, וכאמור לפי עדי הנוסח הטובים הם מדברים על עבר, בשעת שיפוץ כזה או אחר.

10 בתולדות ישראל לא שמענו על ניסיונות הקרבה על הר הבית בהיעדר מקדש. אבל שמענו על חכמים שתבעו להביא לעיר מעשר שני ולאוכלו שם בטהרה. ברם, ממשנתנו לכאורה ניתן להבין שלדעת רבי יהושע אוכלים מעשר שני בירושלים גם לאחר החורבן. כך גם מפרש בפשטות התלמוד הירושלמי פ"ג ה"ו, נד ע"ב, ולדעתו היו אמוראים שנהגו כרבי יהושע. למרות פירוש הירושלמי המימרה קשה. ניתן בדוחק להבין שאוכלים מעשר שני גם בהיעדר המקדש, אבל האם התכוון החכם שמותר להקריב קרבנות בזמן הזה, בהיעדר מקדש? נראה שיש להבין את מימרתו של רבי יהושע בצורה מצומצמת יותר, בזמן השיפוץ שנעשה בעבר. ברם, גם ייתכן שהתלמוד הכיר נוהג לאכול מעשר שני בירושלים גם בזמן הזה, ומפרש כך את נוהגם של גדולי האמוראים. מכל מקום, גם אם הירושלמי משקף נוהג הלכה למעשה בימי האמוראים, אין ספק שהיה זה נוהג חריג. הדעה הרווחת מנוסחת בשמו של רבי ישמעאל: "יכול יהא אדם מעלה מעשר שיני בירושלם בזמן הזה ואכלו?. . . אף מעשר שיני אינו נאכל אלא בפני הבית" תוספתא, סנהדרין פ"ג ה"ו, עמ' 419; ספרי דברים קו, עמ' 166. ואכן רוב המסורות ההלכתיות מניחות שאין מביאים פירות מעשר שני לירושלים, וההלכה בית שמאי ובית הלל ותנאים מאוחרים יותר מתמודדת עם שאלות הנובעות ממצב זה מעשר שני פ"ה מ"ו-מ"ז; תוספתא, שם פ"ג הי"? ועוד.